צמאה לך נפשי 🤍
"צמאה לך נפשי -ובליבי מעיין נובע"
התחושה של צמא – היא לא רק חוסר, היא קריאה פנימית. הנשמה יודעת שהיא זקוקה, היא מחפשת משהו שמעבר. כל אחת מאיתנו חוותה רגעים של ריקנות, של געגוע, של תשוקה להתקרב לאור גדול יותר. לפעמים אנחנו מרגישות מנותקות, מרגישות כאילו כל העולם הולך לאיבוד – ואז עולה הצמא הזה, שמבקש להרגיש את ה’ באמת.
אבל הצמא הזה, הגעגוע הזה, לא נשאר רק כחסר. הוא לא סתם תעודת הכאב. הצמא הזה הוא פתאום הזמנה – הזמנה למעיין פנימי, למקור מים חיים שמתחילים לנבוע בתוכנו. ככל שאנחנו צמאות יותר, כך המעיין שבתוך הלב שלנו מתחיל לבעבע, להתמלא. האמונה מתחזקת, התקווה מתממשת, והלב פתאום מגלה בתוכו שפע שלא ידענו עליו.
בזמן שהיינו משוכנעות שאנחנו ריקות – התברר לנו שיש בנו מקור שלא ייבש. מעיין של אמונה, של כוח פנימי, של חיבור עם ה' שברא אותנו ומלווה אותנו בכל רגע.
הצמא לא היה חיסרון – הוא היה הדרך להתמלאות.
הגעגוע היה המפתח לפתח את עצמנו מחדש.
המעיין בתוכנו נובע, תמיד, ברגעים האמיתיים ביותר.
ואנחנו – צמאות ושותות, ולבנו מתמלא כל פעם מחדש.
קבוצה זו מוקדשת לאבא בשמים שהוא מקור מיים חיים , שיתן בקבוצה אור ומיים חיים לנשמה הצמאה, אמן !